
הכלב שלכם התבגר ונהיה פתאום רגיש לרעשים חזקים? אל תתעלמו. לרוב זה דגל אדום שמתריע באופן ממשי על כאב, אך הוא מתפרש לעיתים קרובות כבעיה פסיכולוגית, ולא ככאב פיזי. הרגישות לרעש מוסיפה לחץ על שרירים או מפרקים כואבים, ומגבירה את הכאב.
מחקר שפורסם ב-2018 ממליץ שכלבים שמפגינים פחד או חרדה כאשר הם שומעים רעשים חזקים או פתאומיים צריכים לעבור בדיקת וטרינר לאיבחון כאבים. מחברי המחקר, מדעני התנהגות בעלי חיים מברזיל ובריטניה, בדקו מקרים של כלבים שפיתחו רגישות לקולות חזקים, גוונים שונים של רעש, או רעשים פתאומיים. הם גילו שכלבים שסבלו מכאבי שרירים ושלד פיתחו רגישות גדולה יותר לרעש. על פי ה-ScienceDaily:
"החוקרים מאמינים שכאב, שאולי לא אובחן, עלול להחמיר כאשר רעש גורם לכלבים להימתח או להיבהל, מה שמעמיס על שרירים או מפרקים שכבר דלקתיים, וכך גורם לכאב נוסף. הכאב הזה נקשר לאחר מכן לרעש חזק או מבהיל, מה שמוביל לרגישות לרעש ולהימנעות מסיטואציות שבהן הייתה להם בעבר חוויה לא טובה - למשל בפארק מקומי, או בחדר רועש יותר בבית."
החוקרים בדקו את התיקים הווטרינריים של 20 כלבים שאובחנו עם רגישות לרעש על ידי מומחי התנהגות בעלי חיים באוניברסיטת לינקולן בבריטניה. הכלבים חולקו לשתי קבוצות: 10 שאובחנו גם עם כאב שרירים ושלד (דיספלזיה של הירך, דלקת פרקים וספונדילוזיס מוקדי), ו-10 כלבי ביקורת ללא כאב.
כל 20 הכלבים הראו תסמיני רגישות לרעש שכללו רעד, רעידה והסתתרות. עם זאת, הכלבים שסבלו מכאבים נמנעו יותר ממקומות שבהם חוו חוויה רעה עם רעש. הגורמים לרגישות כללו זיקוקים, סופות רעמים, מטוסים, יריות, מכוניות ואופנועים.
המחקר מצא כי אצל כלבים שסבלו מכאב, רגישות לרעש הופיעה בממוצע ארבע שנים מאוחר יותר לעומת כלבי קבוצת הביקורת. בנוסף, כלבים אלו נטו להכליל את הרגישות לרעש גם לסיטואציות וסביבות קשורות, ואף החלו להימנע ממפגש עם כלבים אחרים - תופעות שלא נצפו בקבוצת הביקורת.
כל הכלבים קיבלו תוכניות פרטניות לשינוי התנהגות שכללו אסטרטגיות ניהול והתניה נגדית ו/או חשיפה הדרגתית לרעש. תרופות פסיכיאטריות הומלצו לשמונה מהכלבים שסבלו מכאבים ולכל 10 כלבי הביקורת, ומשככי כאבים (תרופות אנטי דלקתיות לא סטרואידיות) ניתנו לכלבים שסבלו מכאבים, יחד עם המלצות לבעלים שלהם כיצד להפחית את הסיכון להחמרת הכאב.
על פי החוקרים, כל הכלבים פרט לאחד דווחו על שיפור כתוצאה מהטיפול. מיותר לציין שעדיף לטפל גם בכלבים כואבים וגם באלה עם פוביות לרעש תוך שימוש מינימלי בתרופות פרמצבטיות. יש ללכת עם גישה רב-מודלית, להתחיל עם טיפולים לא רעילים ולבחור להשתמש בתרופות רק עם מטופלים שזקוקים להקלה מיידית משמעותית, או מטופלים שאינם מגיבים לפרוטוקול נטול תרופות.
זיהוי כאב אצל הכלב שלכם דורש תשומת לב לרמזים עדינים. באופן כללי, כלב כאוב הוא לעיתים קרובות כלב עם הבעה עצובה או מתוחה. כלבים לא נוהגים בדרך כלל לילל או לבכות אלא אם הם סובלים מכאב עצום, אז הנה כמה סימנים אחרים שכדאי לשים לב אליהם:
טיפול בכאב של הכלב תלוי במה שגורם לו, לכן חשוב ביותר לקבוע פגישה עם הווטרינר לבדיקה יסודית. ישנם מספר טיפולים אינטגרטיביים שמשתלבים יפה ומסייעים להפחתת כמות התרופות הנדרשות לטיפול בכאב, כולל:
בנוסף, ישנם מגוון תוספי תזונה מועילים שניתן להוסיף לתזונה של הכלב, שוב בהתאם לאבחון ולפרוטוקול הטיפול שלו.
פוביה מרעש אצל הכלב אינה עניין של מה בכך. אם לא מטפלים בה, המצב כמעט תמיד מחמיר. התפתחות פוביה כרוכה בשינוי מולקולרי מורכב שאינו מובן היטב, אך נראה שהוא כרוך בשינוי באופן שבו כלב מעבד מידע.
פוביה מרעש עשויה להיות תורשתית, ולכן ייתכן שגור ייוולד עם נטייה לפתח אותה אם כלבים אחרים בשושלת שלו הפגינו תגובת יתר לרעשים. למעשה, הקשר הגנטי כל כך ישיר שאם אחד מהורי הכלב שלכם הגיב יתר על המידה לסערות או לרעשים אחרים, סביר להניח שהכלב שלכם יגיב באופן דומה. תגובת יתר לרעשים חזקים יכולה גם לגרום להפרעות פאניקה אחרות כמו חרדת נטישה ובעיות התנהגות.
כצעד ראשון בהתמודדות עם הפחד מרעשים, פשוט התבוננו בכלב במהלך אפיזודה של פחד וראו מה אתם יכולים לעשות כדי להרגיע אותו. כמה הצעות:
דבר אחד שלעולם, לעולם לא תרצו לעשות עם כלב שמפחד מסערות או מרעשים חזקים אחרים, הוא להשאיר אותו בחוץ בזמן שהוא חרד או בפאניקה. כלבים בורחים באופן קבוע או פוצעים את עצמם באופן חמור בניסיון לברוח ממתחמים חיצוניים במהלך סערות, מופעי זיקוקי דינור ואירועים רועשים אחרים.
Zoopharmacognosy לכלבים היא שיטה הוליסטית של ריפוי עצמי שבה מוצע לכלב מגוון של תרופות טבעיות, כגון שמנים אתריים וצמחי מרפא, ומאפשרים לו לבחור את מה שהוא צריך לבריאותו הפיזית או הרגשית. המטפלים צופים בהתנהגות הכלב כדי להנחות את התהליך, אך החיה מקבלת את ההחלטה הסופית באמצעות שאיפה, בליעה או מריחה מקומית. הגישה מוצגת כדרך לנצל את האינסטינקטים הטבעיים של הכלב כדי לתמוך ברווחתו.
זוהי גישה מבטיחה ומרתקת, אך עדיין נחשבת ניסיונית, יותר ככלי נוסף במערך טיפול הוליסטי ולא טיפול מוכח ומאושר לכלבים.
בנוסף ללמידה של מה מרגיע את הכלב שלכם, חשוב גם לעבוד על מיגור התגובה המוקצנת. טכניקות שינוי התנהגות כגון חשיפה הדרגתית, התניה נגדית או שילוב עוזרות במצבי חרדה כלביים.
חשיפה הדרגתית כרוכה בחשיפת הכלב לרעשים שהוא מגיב אליהם יתר על המידה. ישנם קלטות, תקליטים, תקליטורים ואתרי אינטרנט שמחקים כל מיני רעשים, כולל סערות, זיקוקי דינור מתפוצצים, נפוצי מכוניות ואפילו יריות. גישה זו עובדת טוב יותר עם כלבים בשלבים הראשונים של פוביה, ופחות טוב עם כלבים הסובלים מפוביות מושרשות לחלוטין. התניה נגדית כרוכה בתגמול הכלב על אי תגובה, בדרך כלל עם חטיף שמתחרה ביכולת שלו להגיב לגירוי רעש. אם אתם מרגישים שאתם זקוקים לעזרה, התייעצו עם מומחה להתנהגות בעלי חיים באזור שלכם.
מקור: Dr. Karen Baker